מעבירים את חייכם בתחושת חוסר חיבור בסיסי לחיים?
מעבירים את חייכם בתחושת בדידות עמוקה?
מעבירים את חייכם בחוסר קבלה עצמית?
מעבירים את חייכם בפער בין עולם הפנימי שלכם למה שאתם מציגים כלפי
חוץ?
אם כן יתכן ואתם חיים את החיים שלכם מאחורי תדמית ששמתם על עצמכם.
התדמית הזאת היא לא אתם. היא לא המהות שלכם והיא מונעת מכם לזמן לחיים שלכם אהבה,
שפע ושמחה. היא מונעת מכם את השלווה והקבלה העמוקים שנובעים ישר מתוך המהות שלכם.
כיצד מתפתחת תדמית? למה שבעצם נזנח את המהות האמיתית שלנו ונסתפק
בחיקוי עלוב?
בתור ילד קטן, אן אני מרגיש אהוב ללא תנאי – אני חי בחוויה שלא ינטשו
אותי. שגם אם אטעה, גם אם אכשל לא יקרה כלום ועדיין יאהבו אותי.
אך, אם לא קבלתי מספיק חום ואהבה בהתאם לצרכים שלי, אני חי בתחושה שלא
אוהבים אותי. ההרגשה שלא אוהבים אותי כמו שאני מכניסה אותי לחרדה. אין לי ביטחון
שלא יזרקו אותי אם אכשל, אטעה או לא אהיה בסדר.
ואם יזרקו אותי, אני יודע שאין לי סיכוי לשרוד. אני קטן ואני תלותי.
אני לא מסוגל לדאוג לצרכים ההישרדותיים שלי בעצמי. החרדה שאני חווה היא חרדה
מהמוות.
אני לא מסוגל לאפשר למצב כזה להתרחש ולכן אני נכנס לתהליך שבו אני
משנה את עצמי ובמקום שמה שינהל אותי בחיים יהיה הרצון שיאהבו אותי, אני משנה את מה
שמנהל אותי בחיים לרצון שיצטרכו אותי. מתוך ביטחון, שאם יצטרכו אותי בטוח לא ינטשו
אותי. וכך המקום וההשרדות הבסיסית שלי יהיו מובטחים.
על מנת שיצטרכו אותי, אני חייב לפתח בעצמי תכונות מתאימות. אני מתחיל
להתבגר בטרם את, אני נכנס לשליטה עצמית, מפסיק להראות חולשה ולשתף ברגשות החלשים
שלי, אני מתחיל לרצות, אני נותן תמיד, מתקשה לסרב ולאט לאט, שם את עצמי למעלה.
מפתח בעצמי, חשיבות עצמית.
הבעיה העיקרית היא – שבעצם מה שאני רוצה בתוך תוכי זה חום ואהבה. אך
על מנת לקבל חום עלי להפגין חולשה ולהיות אנושי ואני לא מסוגל לעשות זאת כי אני
בתדמית. את הכאב שלי והרצון שלי בחום אני מסתיר בדרכים שונות. אני מקרין אדישות
כאשר אני מקבל משהו שאני רוצה. (לדג' נותנים לי מתנה, אני לא מפגין כמה זה חשוב לי
וכמה זה נעים לי) אני הופך לשכלתן, מנתק את החיבור לרגשות שלי ועוד ועוד. כל אחד
והטכניקה שלו להסתרה העצמית שלו.
אני מנותק מעצמי, מנותק מהרגשות הכמוסים שלי, מחוייב לתדמית, לא מסוגל
להרגיש שייך וחי בבדידות מתמדת, אני מלא בביקורת עצמית ובשיפוט פנימי ולא מסוגל
באמת לאהוב ולשמוח.
אז מה עושים? אם אני רוצה להתחיל לשנות? אם אני רוצה להתחיל להתחבר
חזרה למהות שלי?
אז האמת, זה לא כל כך פשוט. אנחנו חייבים להתחייב לכך. אחרת הפחדים
וההרגלים שלנו יסיטו אותנו מהדרך.
שלב משמעותי בשביל תחילת התהליך הוא ללמוד להביע חולשה. כיוון שאני חי
בחוויה שאני חייב לשדר שהכל אצלי בסדר, שאני מוצלח, מושלם, מחונך היטב ועוד אחרת
המקום שלי בחברה יתערער והחברה תדחה אותי. המקום להתחיל, הוא בלחשוף חולשות.
בלהתחיל להיות אנושי.
להתחיל לדבר על הקשיים שלי, על הפחדים שלי, על החולשות שלי, על
החסרונות שלי. להתחיל לבקש עזרה מהסביבה. להתחיל להיעזר בסובבים אותי. לאט לאט
ובהדרגה לסדוק את חומת התדמית. להיות כנה רגשית. כנה לגבי מה שבאמת עובר עלי.
להתחיל למתוח את אזור הנוחות שלי בהדרגה ולראות ששום דבר לא קורה. גם כאשר אני
מאפשר לבפנים שלי לפרוץ החוצה. ואפילו להיפך, אנשים מצליחים יותר להתחבר אלי באמת.
אני מרגיש פחות בודד ויותר שייך.
אז שיהיה בהצלחה.
חני
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה