יום שני, 31 באוקטובר 2011

מסובבים בהרבה אנשים, אך בתוך תוככם חשים בדידות?


לכל אחד מאיתנו יש עולם פנימי ועולם חיצוני. אם אני נמצא בעולם הפנימי שלי אך לא מסוגל להוציא את עצמי החוצה אני בודד.
האדם הוא יצור עדרי, שהרצון הבסיסי שלו הוא להיות חלק מהעדר, מהקבוצה. לחוש תחושת שייכות עם הסובבים אותו. כאשר אדם מקיף את העולם הפנימי שלו במחסום החוסם ממנו להיות מסוגל להתמזג עם הסביבה הוא יחוש בדידות.
המחסום שמקיף את האדם הינו התדמית אותו הוא יצר על מנת לשדר ולייצג משהו שונה ממה שקיים בתוכו באמת. מה שאני מייצג זה לא אני. קיימים בי 2 חלקים. האני הפנימי שלי. ומה שאני מייצג לכן אני אחוש בדידות.
הבעיה עם מחסום התדמית שבאיזשהו שלב אני כבר לא מסוגל להסיר אותה. לדג' בתוך תוכי אני עם דימוי עצמי מאד נמוך אך אני משדר כלפי חוץ באמצעות התדמית שלי אדם מצליחן בעל דימוי עצמי חזק וגבוה, כדי שאף אחד לא יגלה את זה שבעצם אני נורא חלש. אני בבעיה, כיוון שאני אחוש בדידות מתמדת. כיוון שהאני האמיתי שלי נמצא בתוך העולם הפנימי שלי לבדו. ללא יכולת לצאת החוצה ולהראות לעולם.
כאשר אני לא מסוגל לאפשר שיכנסו אלי פנימה ויראו את המהות האמיתי שלי. אני בבדידות.
הדרך להפיג את הבדידות היא באמצעות דיבור. להתחיל להביע את הבפנים שלי החוצה. להתחיל להביע את החסרים שלי, להתחיל לדבר מתוך החסרים שלי. כי מה בעצם אנחנו מסתירים? את החלקים הכואבים שלנו ואת החסרים שלנו. אותם אנחנו לא רוצים שהסביבה תגלה. כיוון שאנחנו פוחדים שאם יראו את החולשות שלנו החברה תוקיע ותדחה אותנו. בנוסף, לדבר על טראומות שהיו לנו – זאת הדרך היעילה ביותר ובעלת העוצמה יותר לפוגג את הסודות שלנו ואת הבדידות הפנימית שלנו.
כאשר אני בודד אני לא מתחבר. אני לא יכול לתקשר רגשית. אני לא יכול להכניס מישהו לעולם הפנימי שלי. כאשר אני מתחיל לשחרר את העולם הפנימי שלי החוצה באמצעות דיבר, עולה במקביל חוויית השייכות שלי לחיים.
בדידות מתפתחת בילדות, אם בתור ילד לא אהבו אותי מספיק, לא התייחסו לרגשות ולעולם הפנימי שלי או שלא תקשרתי עם אחד מההורים שלי, אני חי בחסר. אני בודד כיוון שאני חסר את תחושת השייכות הבסיסית שאמורה להגיע מהבית. אני מסתכל על החיים אך לא חווה אותם. אני מרגיש זר לחיים.
כאשר אני לומד לדבר ולחשוף את העולם הפנימי שלי החוצה, בעצם אני עורך סוג של תיקון לחסר שמנהל אותי מילדות.
אז קדימה, חפשו מישהו שאתם מרגישים בטוחים איתו והתחילו לשתף אותו במה שכואב לכם. במה שחסר לכם. במה שאתם משתוקקים אליו.
בהצלחה,
חני
http://www.liveyourlife.co.il 

יום ראשון, 30 באוקטובר 2011

מסכימים להודות בפחד שלכם מדחייה???


באופן גורף, תפקידו של הפחד למנוע ממני לעשות דברים שעלולים להזיק לי.
בתור ילד, אני לומד דרך הקרובים שלי על החיים. כל דבר שבתור ילד אני לומד שהוא שלילי אני אמור בתור בוגר לא לעשות אותו ולא להתקרב אליו. וזהו תפקידו של הפחד. לגונן עלי. למנוע ממני להתקרב לדברים שחוויות העבר שלי לימדו אותי שהוא שלילי.
בתור בוגר, מה שמנהל אותי בחיים אלו הפחדים שרכשתי בילדות שלי. ישנם פחדים בסיסיים שאנחנו נולדים איתם. אחד מהם הוא הפחד למות.
אם בתור ילד חוויתי חווית דחייה מהסביבה הקרובה לי או שלא אהבו אותי מספיק. אני יוצא לחיים עם חסר גדול בחום ובאהבה.
בתור ילד חוסר חום וחוסר אהבה מתפרש אצלי כאיום ממשי על החיים שלי. כיוון שאין מה שלכאורה יבטיח את ההישרדות שלי. אם לא אוהבים אותי יכולים לזרוק אותי. ואם זורקים אותי, מבחינתי כילד, אני הולך למות. אני תלותי ולא מסוגל להבטיח את הקיום שלי בכוחות עצמי.
לכן, במצב כזה כילד, אני מדחיק את הצורך שלי בחום ובאהבה לתוך תת המודע שלי ומנסה להבטיח את הקיום שלי באמצעות זה שאני מנסה לגרום לסביבה להצטרך אותי. אני הופך לחזק רגשית, מסתיר את החולשות שלי, נותן לכולם, עוזר, מצחיק או כל דרך אחרת שבאמצעותה אני גורם לסביבה להצטרך אותי.
אני נכנס לשליטה מתמדת. לא מסוגל לשחרר שליטה על מנת להבטיח את הקיום שלי. וזה גורם לי להיות בפחד מתמיד מכל אופני הדחייה. אני פוחד לאכזב. פוחד להיכשל. פוחד מביקורת. פוחד מאצבע מאשימה. פוחד להגיד לא. פוחד לבקש. אני חייב לרצות את כולם וחושש מדעת הסביבה עלי.
החסר הגדול שלי מחום. והכאב שמתפתח מהחסר מאוכסנים ומוצנעים עמוק בתוך תת המודע שלי. ויש לי פחד עצום לחשוף אותם. כיוון שההישרדות החברתית שלי מותנית בעצם קיומו של הסוד. בחוויה שלי, אם הסוד יתגלה החברה תדחה אותי.
וכאן הפחד משנה את תפקידו, במקום לגונן עלי ולהזהיר אותי הוא מתחיל לשתק אותי ולנהל אותי. הוא מונע ממני את היכולת להיות באינטימיות. הוא מונע ממני את היכולת לשמוח. הוא מונע ממני את היכולת לפתוח את עצמי ולקבל את עצמי באופן מלא.
אז מה עושים?
הפתרון לכל הפחדים שקשורים לתחום החברתי הוא לדבר. כל עוד חוויות הילדות שלי הם סוד. הם מנהלים אותי באמצעות פחד. עלי להתחיל לחשוף את הסודות האלה. לחשוף את החולשות שלי. לחשוף את הצרכים שלי. לחשוף את הכאב שלי. להעז להיכשל. להעז לבקש. להעז להיות חלש.
תנסו ותראו שהשד לא כזה נורא. אנחנו בעצם כן יכולים להעז ולחשוף את הבפנים שלנו ואדרבא, יאהבו אותנו יותר מאשר עם התדמית שלנו.
לחיי ההגשמה עצמית המלאה שלכם,
חני.

יום שישי, 28 באוקטובר 2011

מה אתם עושים כשכואב לכם?


תפקיד הכאב, למנוע את החסר ולשמור על ההישרדות שלנו. אנחנו נחוש כאב כאשר משהו יגרע מההישרדות שלנו. כאשר נחווה חסר. לדג' כאשר יפגעו בי פיזית. כאשר לא יתנו לי לאכול. כאשר לא יאפשרו לי לישון. כאשר לא יתנו לי להתפתח. כאשר לא יתנו לי אהבה ועוד.
אם בתור ילד חוויתי חסר מסוים וכתוצאה מכך חוויתי כאב גדול והדחקתי אותו. כיוון שכאשר הכאב גדול מדי הוא מאיים על ההישרדות שלי ואני לא מסוגל להתמודד אתו אז אני מדחיק אותו לתוך תת המודע. בתור בוגר אם מישהו נגע לי באותה נקודה רגישה הוא נוגע לי בכאב הקדום שלי. הוא מעיר לי את הכאב. וכעת, אעשה הכל על מנת לא לחוות את הכאב הזה. כיוון שאני נורא פוחד לחוות אותו.
בתור ילד, הכאב היה גדול עלי ולכן הדחקתי אותו. וכעת הוא מאוחסן בתוך תת המודע שלי עטוף בפחד. הפחד יעשה הכל כדי שלא אגיע שוב לחוות את הכאב. אוטומטית אני אמנע מכל סיטואציה שיכולה להזכיר לי אותו.
לדג' אם חוויתי חוסר חום ונפגעתי והתאכזבתי מהקרובים שלי שכל כך אהבתי. אני אעשה הכל על מנת להמנע מאינטימיות וקרבה לבני אדם כדי שלא תהיה לכאב שלי אפשרות להתעורר. בסופו של דבר יוצא שמה שמנהל לי את החיים זה הכאב שלי.
הבעיה היא, שכאב הוא חלק מהחיים. החוויה הראשונית של תינוק היא כאב. לא ניתן לחיות בלי כאב. ככל שאני פחות מפותח רגשית. אני יותר ילד ברגשות שלי, יהיה לי יותר קשה להיפתח לכאב שלי ולהתמודד אתו. ואעשה הכל על מנת להתכחש אליו, להדחיק אותו, לשנות אותו או ליצור לו אידאליזציה.
תחשבו על מגוון פעולות שאנחנו עושים על מנת להמנע מלפגוש את הכאב הפנימי שלנו – צופים בטלוויזיה, משוטטים באינטרנט, נכנסים לדרמות רגשיות, מתמכרים לאוכל, סיגריות, אלכוהול וסמים, נועלים את העולם הרגשי שלנו ומתפקדים רק מהראש ועוד. העיקר לא לפגוש את הכאב שלנו ולהסכים לקבל אותו.
אך, אם אני חש כאב. ובא לי לעשות פעולות להפסיק את הכאב הזה ובמקום זה אני יושב בשקט. מפסיק להילחם ומסכים לקבל אותו ולהתמסר אליו לאט לאט אני ממוסס אותו ומפנה מקום גם לשמחה ולקבלה.
אז תתחייבו לשמחה ולחופש הפנימי שלכם. תסכימו לראות את הכאב שבתוככם ולהפסיק לברוח ממנו. תסכימו לזהות את טכניקות הבריחה שלכם ולנטרל אותם. ותראו כמה שקט ורוך יכנסו אל חייכם.
לחיי ההגשמה עצמית המלאה שלכם,
חני